עץ החרוב עץ ים תיכוני, חזק ועמיד….עתיק ויכול לחיות מאות שנים. בתקופות קודמות שימש: מזון לאדם, לחיות, לרפואה ואף ממתיק טבעי….בימי קדם קראו לו "לחם עניים" כי היה מזין וזמין. החרוב מאד בריא: עשיר בסיבים תזונתיים, סידן, אשלגן ונוגדי חמצון.

יש עצי חרוב זכריים ונקביים: הזכרי מניב פריחה והנקבי חרובים

עץ החרוב נחשב לעץ חזק – גדל בין סלעים ושורד כ- 300 – 500 שנה

כיום משמש: כסירופ, ממרחים, וקמח

זרעי החרוב בעולם העתיק שימשו לשקילת אבני חן והמילה "קראט" (משקל יהלומים) מגיעה מיוונית,

החרוב – במסורת היהודית: בתלמוד:

סיפור חוני המעגל – ראה אדם נוטע חרוב ושאל : כמה שנים עד אשר ייתן פרי? האיש ענה 70 שנה…כששאל למה הוא נוטע אם לא יזכה לאכול ממנו, השיב: "כשם שאבותיי נטעו לי – אני נוטע לבניי

בתרבות היהודית והים תיכונית – החרוב – סמל : לסבלנו, עמידות, צניעות ומחווה לעתיד.

לכן בארצנו הוא חלק גדול מהנוף

 

בטיול בטבע בחורף ביום שימשי – נפגשתי עם עצי החרוב….וזה משך את תשומת ליבי – להבין את העץ ואת פריו….תוך כדי עלה הרעיון להכין ליקר חרובים…

חומרים

30 חרובים – לשטוף ולהשרות במים שעתיים – ולסנן

5 תרמילי הל – עם הקליפה – רק לעשות חתך 

1 מקל – קינמון

350 מ"ל – וודקה 40% 

300 גרם – סוכר

גרידת תפוז-  משני תפוזים

אופן הכנה

בצנצנת מעוקרת לשבור כל חרוב לשלושה – ולהניח חרובים

הל, קינמון, גרידת תפוז 

מעל לפזר סוכר

ומעל לצקת וודקה

לנער ולהניח במקום חשוך 4 שבועות

להשתדל כל יום לנער 

לסנן ולהעביר לבקבוק מעוקר

* אפשר להוסיף מיץ משני תפוזים – בעשייה

להגיש עם קרח – 

אפשר למהול במיץ תפוזים ….או עם סודה – או בלי סודה

לאחסן במקום קריר – או במקרר